האם בריכת שחייה חייבת להיות מים עמוקים?

חברים רבים ששוחים יחשבו מדוע זה מתחלק למים עמוקים ומים רדודים, מים רדודים ומים עמוקים אמנם הציפה לא השתנתה, אבל ההתנגדות תפחת. באופן ספציפי, גל המים שנוצר על ידי המים יעבור למטה לקרקעית הבריכה ואז ישתקף בחזרה, ויגרום להתנגדות לאנשים. ככל שהמים עמוקים יותר, ההתנגדות תשתקף פחות ויקח יותר זמן. לכן בריכת השחייה הסטנדרטית לתחרות נמצאת כעת בעומק של שלושה מטרים.

ישנם שלושה מקורות עיקריים להתנגדות בשחייה
1. התנגדות קווי מתאר
כלומר, ההתנגדות שמביאה הצורה האנושית. לכן, יציבת הגוף מודגשת בהוראת השחייה, והמאמנים יבקשו מהתלמידים לשמור על גופם שטוח ככל האפשר כדי לצמצם את שטח החתך, כדי להפחית את התנגדות הצורה. אם אתם לא מבינים, עשו ניסוי קטן כדי לדעת: כף היד בניצב למים, דחפו את המים קדימה; וכשכפות הידיים שטוחות, במקביל למים, דחפו את המים קדימה. זה חייב להיות המאמץ הקודם, מכיוון ששטח החתך גדול, התנגדות הצורה גדולה, אז זה ירגיש יותר מאמץ.

2. התנגדות פני השטח
אדם ממוצע זה עשוי לחוות קטן יחסית, הביצועים העיקריים הם התנגדות החיכוך של האובייקט (השחיין) שנוצר על ידי מים, באופן כללי, ככל שההתנגדות חלקה יותר קטנה יותר, כך שהספורטאים יתגלחו לפני תחרות חשובה, שיער בבית השחי, שיער כף הרגל, שיער בחזה וכן הלאה כל מגולח נקי, אתה יכול להסתכל על תחרות שחייה לגברים, במיוחד תחרות חופשית, כאשר אתה מזיז את הידיים, אתה יכול לעתים קרובות לראות את בתי השחי החשופים שלך.

כפי ששמה מרמז, זוהי ההתנגדות הנגרמת מגלי מים לאנשים. בקיצור, זה השפריץ שאנו רואים בדרך כלל בשחייה. ככל שהשפריץ גדול יותר, כך ההתנגדות גדולה יותר. זו הסיבה שהבריכה העמוקה נמצאת שם. ככל שהמים עמוקים יותר, פחות ההפרעות משתקפות בחזרה והתנגדות גלי המים קטנה יותר. עומק המים גם מקל על השחיינים להימנע מהתנגדות גלים על ידי שנורקלינג (כי יש פחות התנגדות לגלים מתחת למים מאשר על פני השטח). לפרטים, הסתכלו על 200 מ' חופשי של פלפס, 200 מ' חופשי ו-200 מ' גב של לוכטה, כל אלה כוללים צלילה ככל האפשר לאחר סיבוב כדי להימנע מדראג.